ההלכות הם מספר “כזוהר הרקיע”
תשובות בענייני ״אורח חיים״
הלכה יומית – שיירי רחצה של מים אחרונים
שאלה: הנוטל ידיו למים אחרונים מבקבוק מים, האם המים שנשארים בבקבוק מותרים בשתייה.
תשובה: הנה בגמרא (הוריות יג ע”ב) אמרו חמישה דברים משכחים
את הלימוד ואחד מהם, השותה מים של שיירי רחצה. והיעב”ץ (ד”ה
והשותה) נסתפק אם הכוונה רק על השותה מים שנותרו מרחיצת כל
גופו, אבל מים שנטל בהם רק את ידיו לא, או שזה נאמר גם על הרוחץ
משיירי מים שנטל בהם ידיו, ונשאר בספק. ובספר זכרון (ח”ב אות יב
ד”ה ושמעתי) כתב בשם החזו”א שאם שפך המים מעט אחרי הרחיצה,
אין לחוש בשתייתם. ולכן למעשה נראה שמותר לשתות ממים אלו מן
הפשט, והרוצה לחוש ולהחמיר, יש להורות לו לעשות כמ”ש החזו”א
שישפוך מעט ואז יתקן למים ההם ויוכל לשתותם ללא חשש.
הלכה יומית – דיבור תוך כדי נטילת ידיים
שאלה: האם מותר לדבר תוך כדי שנוטל ידיים לשחרית או לסעודה.
תשובה: הנה אף שמעיקר הדין מותר לדבר בין הנטילה לברכת המוציא,
רק שטוב להיזהר בזה (שו”ע סי קסו סעיף א). מ”מ בין הנטילה לברכה
אסור לדבר משום הפסק. וכתבו האחרונים שלכתחילה יש להקפיד שלא
לשוחח גם בין נטילת יד אחת לשנייה, והיינו משעה ששופך השפיכה
הראשונה על יד ימין שוב לא יסיח שום דיבור שלא לצורך הנטילה,
ובדיעבד אם דיבר תוך כדי הנטילה לא הוי הפסק ויכול לגמור הנטילה ולברך.
הלכה יומית – השוחה בים
שאלה: האם השוחה בים צריך לברך הגומל.
תשובה: הנה פסק השולחן ערוך (אור”ח ס’ ריט) שיורדי הים אע”פ שלא
אירע להם שום תקלה צריכים לברך הגומל. וכתבו הפוסקים שהוא הדין
למי שנכנס לשחות בים או בכינרת במקום שהמים עמוקים, אף שיש
שם מציל קבוע, בכל זאת דינו כדין יורדי הים, משום שהם מקומות
שמצוי בהם סכנת טביעה רח”ל, ואפילו לא שהה שם שבעים ושתים
דקות מברך הגומל. ומ”מ השוחה בבריכת שחיה לא יברך הגומל אף
ששהה שם שבעים ושתים דקות משום שלא מצוי שם סכנה כ”כ כמו
בים. (חזו”ע ברכות עמ’ שסג בהערה, ובספר ואין למו מכשול “שמירת הדיבור” ח”ב עמ’ 333.)